הרבה מנהלים מוצאים את עצמם "בלי מילים" בתקופה הזו, הם רוצים לעזור לעובדים שלהם שחווים מצוקה אמיתית כרגע, רוצים להקל, לתמוך אבל חוששים.
"מה אני כבר יכולה להגיד לעובד שאיבד חבר או בן משפחה?"
"איזה כלים יש לי כדי לעזור?"
הסיפור הוא לא באמת "מה להגיד" או "לפתור" או "לתת עצה".
לא תמיד יש לנו את "המילים הנכונות" לא תמיד אנחנו יכולים למצוא "פתרונות" או "עצות".
אבל תמיד, תמיד אנחנו יכולים להקשיב. להקשבה יש ערך עצום. לא סתם אומרים "אתה מקשיב- אני קיים"
הקשבה היא הושטת יד (מטאפורית), משדרת איכפתיות ומאפשרת למי שמשתף מרחב לפרוק ולבטא את הרגשות שלו ולהרגיש שמי שמקשיב באמת שם. בלי שיפוטיות. הוא שם כדי להבין. כדי להיות איתנו "יחד" גם שאנחנו מרגישים מאוד מאוד לבד.
6 עקרונות להקשבה אפקטיבית:
1) הקשיבו כדי להבין ולא כדי לענות.
כדי להבין טוב יותר שאלו שאלות כמו: למה אתה מתכוון? מה עוד? מה זה אומר? אם אתם נזכרים במשהו חשוב, תוך כדי שהעובד מדבר כתבו לכם הערות בצד.
2) התמקדו בעובד:
שבו מולו עדיף פנים אל פנים בלי שולחן (שיוצר הפרדה פסיכולוגית) במידה והשיחה בזום או בטימס כוונו את המצלמה כך שיהיה קשר עין מקסימלי בינכם. שימו בצד את הטלפון ונטרלו את מסך המחשב.
3) שימו לב לשפת הגוף של העובד:
האם הוא מכווץ או פתוח? האם הוא מזיז את הרגל בעצבנות? האם הוא מישיר או משפיל מבט? האם הוא מתעסק במשהו בידיים בחוסר מנוחה? הגוף שלנו מדבר ומעביר מסרים משמעותיים. הגוף הוא מראה ל לעולמינו הפנימי לרגשות ולמחשבות שלנו.
4) שקפו את המסר במילים שלכם, כדי לוודא שהבנתם:
זה יכול להישמע כמו: "אני שומעת שהדבר הכי מקשה עלייך כרגע זה", "אני שומעת שרוב היום אתה מרגיש מוצף וקשה לך להתרכז" "אני שומעת שאתה דואג"
5) מהקשבה להובלה:
ועכשיו רק עכשיו, במידה וזה מרגיש לכם מתאים אתם יכולים לעבור בעדינות מהקשבה להובלה ולשאול את העובד: מה יעזור לך כרגע?
מה אני יכול לעשות כדי לסייע?
מה אתה יכול לעשות כדי לתמוך בעצמך כרגע?
מה יקל עלייך?
שאתם "רק" מקשיבים אתם מהווים משאב.
אתם עוזרים לעובדים שלכם להתמודד, ולהכיל ולבטא את כל מה שעובר עליהם בתקופה הקשה הזו.
אתם עוזרים לעובדים שלכם, לפנות קצת מ"המיכל הרגשי" שלהם כדי שתהיה אפשרות גם "לחדש" להיכנס. לנהל בזמן מלחמה. ובכלל.
