העולם כמו שהכרנו אותנו השתנה.
מדינה שלמה בצער באבל קולקטיבי.
תחושת הביטחון הבסיסית שלנו איננה עוד. האמון התפורר.
כ"כ הרבה עצב, כאב, לחץ, חרדה, חוסר אונים, חוסר שליטה ועוד מערבולת שלמה של רגשות ומעל הכול תחושה של אובדן.
אף אחד לא לימד אותנו איך להיות הורים במלחמה, בני זוג במלחמה, אף אחד לא לימד אותנו איך להיות עובדים או מנהלים במלחמה.
כל כך הרבה השתנה מה- 07.10 וגם, בקונטקסט של התפקיד הניהולי, כ"כ הרבה נשאר אותו הדבר.
אז מה לא השתנה?
הקשר בין עובד לבין מנהל הישיר נשאר הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על תפקוד העובדים גם בעת הזו.
בטווח הארוך השאלה "מי הייתי בשביל העובדים שלי בזמן המשבר"?
תשפיע עמוקות על מידת המחויבות והשייכות שלהם אלייך כמנהל ואל הארגון גם לאחר שהמשבר הזה יסתיים.
אגב הרבה מנהלים שאני פוגשת מגלים שדווקא תקופות של משבר הן "הזדמנות" לחזק קשר גם עם עובדים שהקשר איתם בכללי לא משהו, ליצור ממש שינוי חיובי שמחלחל גם לשגרה.
שאני כמנהל מראה לעובדים שלי שאני שם בשבילם בתקופות הכי קשות הם יהיו שם בשבילי, בשביל הצוות בשביל הארגון גם בתקופות הקשות וגם בטובות.
מה זה אומר בתכל’ס?
איך אני כמנהל מטפח מזין את הקשר עם העובדים שלי בתקופה הזו? מה זה "להיות עבור העובדים שלי" בזמן הזה? מה זה "לראות" את העובדים שלי כעת?
כלי מס' 1# תקשורת של שאילת שאלות:
שאנחנו "בתפקיד" נדמה לנו שאנחנו "חייבים" לבוא עם תשובות ופתרונות, מוכרחים ל"דעת".
למה? כי לדעת זה "להיות בשליטה". הרי גם בימים של שגרה אנחנו מדקלמים ש"העולם בהפרעה" ושיש כ"כ הרבה דברים מחוץ לאזורי ההשפעה שלנו, ובטח עכשיו שאנחנו במלחמה יש כ"כ הרבה יותר נעלמים ואי וודאות גם מחוץ לארגון וגם בתוך הארגון.
לכן, דווקא בעת הזו אנחנו רוצים לאמץ תקשורת של שאלות ולא רק של תשובות. לשאלות יש כוח!
1) לשאול כדי להתחבר, להתעניין באיכפתיות ולמצוא פתרונות:
איך אתה או את מסתדרים בתקופה הזו? איך אתה שומר על עצמך בימים אלו? מה יכול לעזור לך להרגיש יותר בטוח? מה יכול להקל עלייך? איך אני יכול לעזור?
2) לשאול כדי לשתף בקבלת ההחלטות ודרך זה להחזיר מעט את תחושת השליטה והוודאות שכ"כ חסרה לנו:
מה דעתך על...? איך כדאי לנו לתקשר ולהסתנכרן ברמה הצוותית באיזה שעות הכי נוח לכולם לערוך ישיבת צוות? ומה לגבי התנדבות צוותית- מה נראה לכם מתאים?
3) לשאול כדי להחזיר לתפקוד ולמסוגלות:
מה הן המשימות הכי חשובות וקריטיות להיום? מתי תוכל לעשות אותן? לאיזה סיוע אתה זקוק?
4) לשאול כדי לחזק, לשזור אופטימיות ותקווה:
מה עזר לך היום? מה היה לך משמעותי היום? מה הקל עלייך? שימח אותך היום? מה כן הצלחת לקדם היום?
שאני שואלת באותנטיות ובאכפתיות מתוך רצון להבין ולסייע, שאנחנו מבצעים שיח ישיר וחשיבה משותפת על הקשיים, על החלטות שצריך לקבל, על משימות משמעותיות שעל הפרק אני מחזקת את תחושת המסוגלות של העובדים שלי להתמודד עם המשבר, אני מחזירה מרחבים של שליטה וודאות, אני קשובה למה עובר עליהם כרגע, אני מכוונת לאיך אני יכולה לעזור עכשיו.
אני מחזקת את הקשר ביני לבין העובדים שלי ומעבירה את המסר שיש על מי לסמוך.
מלחמה על החוסן! עד שננצח!!
