חוסן מנטלי


11.05.21 השעה 22:00 ואנחנו כבר אחרי 3 אזעקות.

אמא את חושבת שירו שוב הלילה?

אני לא יודעת ממוש.

אם ירו נרד למקלט. כיפת ברזל עובדת. צה״ל שומר עלינו.

02:50 בלילה. שוב אזעקה. קמנו במהירות מהמיטה. יורדים למקלט. הפוכים. עם עיניים אדומות. מודאגים.

מחכים. עולים שוב למעלה.

מקווים שיהיה לילה שקט.

03:00 שוב אזעקה.

יורדים למקלט. מחכים.

אחת השכנות ירדה עם כלב. עומר הייתה מרוצה.

הבת של השכנה מלמטה התחילה לבכות. גם יובל שלי.

השכנים ממול לא יכלו לרדת למקלט כי הגבר עם כיסא גלגלים. הם נשארו בחדר המדרגות. איזה לילה.

עבר זמן והחלטנו לעלות.

נשיקות וחיבוקים לבנות. הייתן זריזות ושקטות.

בואו נחזור למיטה.

את חושבת שהם ירו שוב אמא?

אני לא יודעת. אני רואה שאת מודאגת. אם כן נרד שוב למטה. אנחנו מוגנים. בואו ננסה לחזור לישון.

כיבוי אורות.

במיטה. מלא מחשבות על הילדים באשקלון, על המשפחות בעוטף עזה. חולון בוערת. ראשון לציון. יהוד, תל אביב, לוד איפה לא בעצם.

כולם כבר נרדמו אבל אני עם האדרנלין חזק בכל הגוף, קורטיזול גבוהה(הורמון הלחץ) והוא לא מרפה.

04:00 בבוקר לא נרדמת. ולא מפרפרים בבטן.

הגוף דרוך וכל שריקה לילית נדמית לי כמו אזעקה והתסריט כבר רץ מראש.

העייפות בסוף הכריעה.

הגיע הבוקר ואיתו ממשיכה גם האי וודאות.

ממשיכים. עושים מה שצריך. ארוחת. בוקר, להכין מחשבים, תיכף יש זום. כבר לא תהיה סדנה היום.

זו המשמעות של חוסן- עד כמה אנחנו חזקים וגמישים, יש בנו את הכוח המנטלי והפיזי להתמודד עם מציאות לא פשוטה, שיש בה קושי, שינוי, ואי וודאות, אובדן, עצב. כמה טוב אנחנו מתפקדים ויודעים לחזור לשגרה,לייצר אותה גם שהיא לא קיימת ואפילו לצמוח בתקופות קשות.

אפשר לדבר על חוסן של אדם, של משפחה, של עיר ומדינה של מנהל, של צוות של ארגון.

לנהל את הלחץ, לווסת אותו. להתמודד עם רגשות מציפים ומחשבות מתרוצצות.

כמה כלים שיכולים לעזור לפיתוח חוסן:

1. למקד תשומת לב ועשייה במה שתלוי בנו. אנחנו לא יודעים מתי ירו רקטות, לאיזה מרחק ומתי תהיה הפסקת אש

ומתי יחזרו הלימודים ומה התוכנית של צה״ל. אבל אנחנו כן יודעים איפה המקלט הקרוב ומה צריך לעשות שיש אזעקה, ומה יכול לעזור לנו ולהקל שמשהו כזה קורה.

ליובל עזר להכין תיק עם מים ואוכל.

לעומר עזר לשחק עם הכלב במקלט.

לי עזר פשוט להיות איתן לדבר ולחבק.

2. לגיטימציה ואמפתיה לעצב, לכעס לחשש וחרדה. לבכי. הנטיה הראשונית שלנו לומר יהיה בסדר אל תדאגי, הכול טוב. אנחנו רוצים לחזק ולעודד אבל בעצם אנחנו ״מבטלים״ כך את הרגשות לא נותנים לגיטימציה למה ״שלא מצטלם טוב״ ווזה רק מגביר אותם. במקום זה אפשר לתת תוקף ולקבל באמפתיה. אני רואה שאת בלחץ. זה ממש בסדר לדאוג ולפחד.

אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה ומתי זה יסתיים אבל אנחנו ביחד ונעשה מה שצריך כדי לשמור עצמינו.

אפשר גם לשאול מה יעזור לך להיות מוכנה? להתמודד? מה יעזור לך שמגיע לחץ? לדבר על זה ולהציע רעיונות.

3. מעברים. מהמקלט הביתה. מהכיתה לזום. מהמשרד לבית( היי בזה אנחנו כבר מתורגלים :)) צריך להמשיך לזוז וכל מעבר כזה דורש מאיתנו משהו אחר. במקלט אנחנו צריכים לרדת בזריזות ובשקט, בבית אפשר לעשות מה שבא. בכיתה מצביעים בידיים בזום מצביעים זה קצת אחרת. במשרד יש מטבחון ואפשר לדבר להתייעץ לשאול גם בצורה בלתי פורמלית ובבית הזום או הטימס מככבים. במשרד יש פחות הסחות דעת ובבית צריך גם לעבוד וגם לדאוג למלא דברים מסביב.

חשוב לדבר על המעברים, לשאול מה נדרש מאיתנו בכל מקום ואפילו לייצר טקסים שיעזרו לשנות להיות קצת אחרת בכל מקום ועדיין אפקטיביים.

למשל בלמידה מרחוק קמים ומסדרים את המיטה ואת החדר ורק אז עולים לזום.

בעבודה מהבית אנחנו כבר יודעים לעשות סטנד אפ מיטינג על הבוקר כדי להתפקס ולתעדף.

ובסוף להזכיר לנו וילדים. לעובדים שלנו ולחברים מהצוות שיש בנו חוסן. אפילו יותר ממה שאנחנו חושבים.

חוסן ניתן לפתח.

חוסן נוצר מהחיכוך שלנו עם המציאות, קשיים שעברנו, משברים, שינויים, מעברים, פיטורין, גירושין, פרידה מאדם אהוב, התמודדות עם מצב רפואי.

כולנו עברנו אי אילו דברים בעבר. ועם חלקם אפילו התמודדנו בהצלחה. וכך בנינו את החוסן שלנו.

בשתי ידיים, אף אחד לא עשה זאת עבורינו. יש בנו חוסן.

גורמים-מחוברות-עובדים
חוסן